<h1>אהל מועד שער איסור והיתר דרך י"א</h1>
<h2>דף ד.</h2>
ולעולם מותר להתיחד עם אשתו נדה והוא שנבעלה אבל כלה שנכנסה לחופה ולא נבעלה ופרסה נדה אסור להתיחד עמה.
<h2>דף ז:</h2>
ואחר אירוסין מברכין ברכת חתנים אבל לא לפניהם חוששין שמא יחזרו בהם והחתן אינו מברך לקדש האשה אעפ"י שנר' מהירוש' [ברכות פ"ט ה"ג] שצריך לברך ואחר ברכת אירוסין מברכין ברכת נישואין שהכלה אסורה לבעלה בלא ברכת נישואין.
<h2>דף כב.</h2>
האשה שאמרה א"א אני וחזרה ואמרה פנויה אני נאמנת והוא שנתנה אמתלא לדבריה.
אמרה לבעלה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני אם נתנה אמתלא לדבריה כגון שאמרה מפני שאמך היתה נכנסת אמרתי כן נאמנת.
<h2>דף נז.</h2>
ובלא כתובה אסור לשהות עם אשתו וכותב מאתים לבתולה ומנה לאלמנה.
<h2>דף ס:</h2>
מעוברת שמת בעלה או שנתגרשה אין מקדשין אותה עד כ"ד חודשים ואפי' נתנה התינוק למניקת ואם עברה ונשאת תצא בגט ואם מת הוולד תוך הזמן מותרת ואם הלך לו המקדש הרי גילה דעתו שאין בדעתו להכניס תוך הזמן וכשיחזור אחר הזמן תהיה לו מותרת.
<h2>דף סא.</h2>
ואלו מלאכות שאסרו לנדה לעשות לבעלה לא תציע מטתו לפניו ולא תהא מצקת מים על ידיו ורגליו לרחוץ אותם ולא תמזוג לו כוס ותניח לפניו על השולחן אבל מניחתו ביד שמאל על השולחן או תניחנו על הכסא שלפני השולחן אסור לשכב על מטתה של נדה אפי' בשעה שאינה במטה מפני הרגל עבירה האשה המיחדת בגדים לימי נדתה כדי שיהיו שניהם זוכרים תמיד ה"ז מנהג טוב ואע"פ שצריכין כל הריחוק הזה שאמרנו מותר לה להתקשט בימי נדותה כדי שלא תתגנה על בעלה כל אלו ההרחקות צריכין עד שתטבול ותטהר אבל כשחוששין לעונת וסתה אינה אסורה אלא בתשמיש.
<h2>דף סא:</h2>
חייב אדם לשמח אשתו ולא יגרע עונתה.
אין אדם רשאי למעט מהעונות שנתנו חכמים למלא תשוקת האשה אלא מדעתה והרשות בידו לפי הכוונות שנתבארו.
<h2>דף עב.</h2>
אשה שהוחזקה נדה כגון שלבשה בגדים מיוחדין לעת נדתה אינה נאמנת לומר טהורה אני.
<h2>דף עז.</h2>
מי שיש לו ריח הפה ומוכה שחין וכיוצא בהן כופין אותו ע"י גוים עד שיאמר רוצה אני.
